הני

על ההצגה

דרמה מרגשת העוסקת בהפרעות אכילה והשלכותיהן הנפשיות והפיזיות.

אל חדר השירותים של אולם אירועים פורצת כלת השמחה, הני. בחוץ מחכה לה אמיר, בעלה לעתיד. אבל הני לא תצא! היא שולפת טלפון סלולרי ומצלמת לו סרט פרידה: "תכיר אמיר, זאת הממלכה שלי! ממלכת הסוד!" הלילה, הני חושפת את האישה שאיש לא רצה לראות! היא מכניסה את המצלמה ואת הצופים אל חייה, נפשה וגופה: לפה, לחניכיים, למעיים, עד חדרי הלב. חוזרת אל יחסיה עם אביה, אל דימוי "הכבשה השחורה" שצורב בה, אל המטפלים והסדנאות, אל המאבק בדימוי הגוף שאינו "כמו בטלוויזיה", ואל החבר תום - שרק בו הצליחה לתת אמון. בעומק הדברים, הני נפרדת הערב מצלו של האב, מגיעה אל מסדרון שבקצהו סוד אפל, אבל גם תקווה.

אחת מחמש נשים סובלת מהפרעת אכילה. אחת מחמש! בולמוס הזלילה ואחריו ההקאה גורמים להרגשת אופוריה. כך נוצרת התמכרות. לעיתים מלווה הבולמיה בהפרעות אחרות הקשורות לשליטה על דחפים כמתירנות מינית, צריכת סמים או אלכוהול, גניבה... והאם לא כל אחד מאתנו מסתיר איזו בולמיה: "רואה אתכם בקניון, אוספים קניות ואחר כך מקיאים אותן לפח האשפה! צוברים! עוד אוכל, עוד בגדים, עוד נעלים, טורפים! עוד כסף, עוד כוח! טורפים על דחפים כמתירנות מינית, צריכת סמים או אלכוהול, גניבה... ומקיאים - אבל בסוד. ששש.... שאף אחד לא יראה!"

כשיסתיים סרט הפרידה שלה, הני תרים את ראשה. לאן תמשיך מכאן?

יוצרים/ות ושחקנים/ות

מחזה: אורן נאמן (על פי סיפורה של הני ישעיהו)

בימוי: נורמן עיסא
ע. במאי: מרב רגולנט

מוסיקה מקורית: עידן קופפרברג

עיצוב תפאורה ותלבושות: אופיר חזן
משחק: הני ישעיהו, אלי מנשה, תמרה גלעוז

תמונות מההצגה

כתבה ששודרה בערוץ 1

וידאו מתוך ההצגה

ביקורת של דליה יאירי-דולב על ההצגה 

חפשו במדורי התרבות, וכשתמצאו הצגה בשם ''הני'' בתיאטרון אלמינא ביפו - מהרו לראות. הצגה מטלטלת. לא, היא אינה עוסקת בסכסוך, לא בפוליטיקה, לא ב''אחר'', וכן, היא נוגעת בציבור רחב, רחב מאד. במחלה, או נכון יותר להגדירה, ''הפרעת אכילה'' בשם בולימיה. לא תאמינו, אבל אחת מכל חמש נשים צעירות לוקה בהפרעה הזאת. בבולמוס של אכילה כפייתית, ולאחריה התרוקנות - הקאות. הבולימיה היא בת משפחה לאנורקסיה, אך למרות ''יחסי הציבור'' של זו - הבולימיה נפוצה הרבה יותר.


ההצגה, בהפקת תיאטרון אלמינא, נכתבה על פי סיפורה האישי של הני, אישה צעירה שחוותה על בשרה את המחלה ואת התהליכים המזעזעים המשפיעים עליה ועל סביבתה. הני ישעיהו היא גם השחקנית הראשית במחזה שכתב אורן נאמן.

נורמן עיסא, השחקן והבמאי ומיסד התיאטרון, הוא הבמאי. אין הגדרה אחרת מאשר מלאכת מחשבת. בימוי מקורי, חדשני, המשתמש באמצעים העכשויים כל כך כמו הטלפון הסלולארי, על מנת ליצור מכלול שבו הטקסט והתפאורה מהווים יחידה אחת. אין להפריד בין הבמה והגיבורים. הבמה מקבלת עוצמה מהשימוש המתוחכם בטלפון, המהווה הן אמצעי קשר והן ''מעצב בימה''. הפשטות לכאורה, והטבעיות בהן מחליף הטלפון תפקידים, מעוררת התפעלות.

שני שחקני המשנה, אם אפשר לקרוא להם כך, אלי מנשה ותמרה גלעוז, משחקים תפקידים שונים לאורך סיפורה של הני, ומגלים כשרון משחק ויכולת גיוון. סיפורה בנוי בדרך מפתיעה, כשעל הבמה מוצגת אסלת שירותים ובחדר השירותים כלה, בשמלה לבנה והינומה. היא מרוקנת את רגשותיה לתוך טלפון סלולארי באקט של וידוי.-פרידה מבעלה המיועד, המחכה בחוץ עם האורחים, ואינו מודע למה שיקרה כמו למה שקרה.

 

ההצגה, באורך כשעה ורבע, מביאה את סיפור חייה של הני. זו דרמה חושפנית וכואבת, יוצאת דופן בכנותה. אמת פרטית של אישה צעירה, ואמת כללית כואבת. אני מזכירה - אחת מחמש. הני, בחיים, החלימה, נישאה, ילדה, - הני במחזה מגלה לנו את קשיי הדרך אבל מותירה תקווה.

 

מחנכים, אימהות, אבות, מטפלים, דיאטנים, רופאים - וגם נערות ונערים - אני ממליצה בכל לב שתלכו לראות.

 

- פורסם ברשת ב' קול ישראל

חיפוש באתר

הצטרפו אלינו

  • Twitter Social Icon
  • Wix Google+ page
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Wix Facebook page

תיאטרון אלמינא
טלפון: 050-2-800-300 | משרד: 03-5335444

דוא"ל: elminajaffa@gmail.com

© כל הזכויות שמורות לתיאטרון אלמינא | עיצוב ובניית אתר: סתיו אלמגור, סטודיו MOJO